דלקת וושט אאוזינופילית EoE

• דלקת וושט אאוזינופילית, או בשמה הלועזי "Eosinophilic Esophagitis" (בראשי תיבות - EoE), היא מחלה אלרגית דלקתית, המאופיינת בפגיעה בתפקוד הוושט, המלווה בריבוי תאי דם לבנים מסוג "אאוזינופילים" ברקמת הוושט.
•  EoE היא מחלה חדשה יחסית, ובשני העשורים האחרונים חלה עלייה במספר הילדים והמבוגרים שמאובחנים כסובלים ממנה.
• נראה שעלייה זו משקפת לא רק עלייה בשיעורי האבחון של המחלה, הנובעת ממודעות מוגברת, אלא גם  בשל עלייה ממשית בשכיחותה.
• בשנים האחרונות, הקהילה הרפואית מספקת עוד ועוד מידע מדעי מבוסס שמנחה את ההתמודדות עם המחלה, שלרוב נמשכת לאורך זמן ולעיתים מתאפיינת בהחמרות ובהפוגות לסירוגין.
• מחלת ה- EoE שכיחה יותר בקרב אנשים שסובלים מבעיות אלרגיות נוספות כמו נזלת אלרגית, אסתמה, אקזמה או אלרגיה למזון.
• המחלה מופיעה אצל אנשים בגילאים שונים ומרקעים אתניים שונים, שכיחותה גבוהה יותר בקרב בנים וגברים, ובחלק ממשפחות החולים זוהתה נטייה גנטית.
• אנשים הסובלים מדלקת וושט אאוזינופילית, ריבוי האאוזינופילים והחומרים המופרשים מהם גורמים למעשה לנזק ברקמת הוושט. הצטברות זו אינה תקינה ומובילה לנפיחות, נוקשות והיצרות של הוושט, המקשים על תפקודו התקין.
• ישנם תאי חיסון נוספים המשתתפים בדלקת ותורמים לנזק, אך האאוזינופילים הם הבולטים ביותר במחלה זו.
• בשונה מחלקים אחרים של מערכת העיכול (דוגמת קיבה, מעי דק וגס) המכילים אאוזינופילים בריכוזים נמוכים גם אצל אנשים בריאים, תאים אלו אינם אמורים להיות נוכחים ברקמת הוושט או הריאה באופן תקין.
• מצבים נוספים שעלולים לגרום להופעת אאוזינופילים בוושט הם החזר קיבה-וושט (רפלוקס), רגישות למזון ומחלות דלקתיות של המעי ועוד מספר מחלות נדירות יותר.
• המחלה מאובחנת על סמך התסמינים הקליניים, מספר האאוזינופילים והדלקת ברקמה. 
• דלקת וושט אאוזינופילית (EoE) מחייבת טיפול מתמשך.

תסמיני המחלה אינם אחידים אצל כלל המטופלים. מניתוח ממצאים של למעלה מ-400 ילדים בישראל ואירופה אשר אובחנו עם EoE, נמצא שיש שוני בתסמינים עליהם מתלוננים החולים בהגיעם לגסטרואנטרולוג (רופא מומחה לבעיות בדרכי העיכול).

בעוד שבעיות בשגשוג וגדילה, סירוב לאכול והקאות שכיחות יותר בקרב ילדים, אצל המבוגרים והמתבגרים התלונות השכיחות יותר הן קשיים בבליעה, כאב בזמן שהמזון יורד מהפה אל הקיבה, והיתקעות של מזון בוושט.

התסמינים השכיחים של דלקת הושט האאוזינופילית הם:

• קושי בבליעה (דיספאגיה) 
• היתקעות מזון בוושט 
• בחילות והקאות 
• הפרעה בגדילה ("Failure to thrive"- גדילה מועטת, תת תזונה או ירידה במשקל)
• כאבי בטן עליונה או כאבים בחזה 
• תיאבון ירוד או סירוב לאכול

אאוזינופילים (Eosinophils) הם סוג של תאי דם לבנים, המהווים חלק חשוב ממערכת החיסון, יש להם תפקיד מרכזי בהגנה על הגוף נגד סוגים מסוימים של זיהומים, בעיקר אלו שנגרמים על ידי טַפִּילִים (פרזיטים).

עלייה במספר האאוזינופילים בדם שכיחה, ויכולה לנבוע מִסיבות שונות, וביניהן רגישות-יתר או אלרגיה (למזון ולגורמים סביבתיים), זיהומים, אסטמה, דלקת עור אטופית (atopic dermatitis או "אסטמה של העור"), וכן הפרעות ראשוניות במערכת העיכול שקשורות לאאוזינופילים, לוקמיה ובעיות נוספות.

אם רמת האאוזינופילים בגוף גבוהה מהרגיל ללא סיבה ידועה, יתכן שמדובר בהפרעה אאוזינופילית.

ההפרעות האאוזינופיליות בדרך-כלל מוגדרות על-פי האיבר הנגוע. דלקת ושט אאוזינופילית, למשל, מאופיינת בריבוי אאוזינופילים בוושט.

אבחון נכון של דלקת ושט אאוזינופילית משלב תסמינים ובדיקות. לאחר הפניה לגסטרואנטרולוג, הרופא ישאל על התסמינים, הרגלי האכילה והיסטוריה רפואית, כולל רקע של אלרגיות אחרות במשפחה. למרות ניסיונות מרובים למצוא דרכי אבחון בלתי פולשניים, כיום הדרך היחידה לאבחן ולעקוב אחר פעילותה של דלקת וושט אאוזינופילית הינה באמצעות נטילת דגימות רקמה זעירות (ביופסיות) מהוושט במהלך ביצוע בדיקת גסטרוסקופיה (אנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות). בבדיקה זו, המתבצעת בהרדמה מלאה או טשטוש (בילדים לרוב בהרדמה מלאה) הרופא מכניס מבעד לפה צינור דק וגמיש עם מצלמה וסיב אופטי (אנדוסקופ) ובוחן את רירית הוושט ונוטל דגימות רקמה (ביופסיות) מכמה אזורים. בחלק מהמקרים, הרופא  מזהה את הסימנים האופיינים לדלקת באמצעות האנדוסקופ, אך המראה בלבד אינו מספיק בכדי לאבחן את המחלה או בכדי לקבוע אם היא פעילה או בהפוגה. ביותר מכשליש מהמקרים, האיברים נראים בריאים למרות נוכחות פעילה של המחלה, ולכן חשוב מאד לקחת דגימות רקמה ולהעבירן לבדיקה פתולוגית. הצורך במספר דגימות נובע מכך שפיזור המחלה אינו אחיד בוושט אלא במצבורים ורק בעזרת מספר דגימות ניתן בוודאות לאבחן או לשלול מחלה פעילה. בבדיקת הרקמה, הפתולוג (רופא מומחה בהערכה מיקרוסקופית של דגימות רקמה) קובע את בריאות הרקמה, את מספר האאוזינופילים בה וכן סמנים אחרים לדלקת, הצטלקות ונוכחות סוגי תאי דלקת אחרים שיכולים לרמוז על קיומן של מחלות אחרות. נוכחותם של אאוזינופילים רבים (מעל 15 בשדה ההגדלה הגדול של המיקרוסקופ) מצביעה על האפשרות שאכן קיימת דלקת וושט אאוזינופילית. כאמור, הופעת אאוזינופילים ברקמה יכולה אמנם להיות תוצאה של החזר קיבה-וושט (רפלוקס), אולם במקרה כזה, מספרם יהיה נמוך יותר והם יימצאו רק בחלק מהאזורים, לרוב באלו הקרובים לקיבה.

בשל העובדה שמדובר במחלה חדשה יחסית, טרם קיימים נתונים חד-משמעיים על מהלכה ארוך הטווח. עם זאת, התרשמות הקהילה הרפואית היא כי ברוב המקרים מדובר במחלה בעלת פרוגנוזה טובה מאוד כאשר היא מטופלת כראוי.
דלקת וושט אאוזינופילית אינה מקצרת את תוחלת החיים של המטופלים, ועל פי הידע הקיים כיום, אינה מעלה את הסיכון לסרטן הוושט.
עם זאת, במקרים שבהם המחלה אינה מטופלת במשך שנים, עלולה להיווצר היצרות של הוושט כתוצאה מהצטברות רקמה צלקתית, מה שעלול לגרום לקושי בבליעה או להיתקעות מזון.
המעקב הרפואי והטיפול המתאים מאפשרים ברוב המקרים שמירה על איכות חיים טובה, תפקוד תקין ואכילה בטוחה.
לרוב, חולים המטופלים ומודרכים כראוי יכולים לנהל חיים רגילים לחלוטין, ללא הגבלות בפעילות גופנית או חברתית. במידת הצורך, ניתן לשלב גם תמיכה רגשית או טיפול פסיכולוגי להתמודדות עם הקשיים הקשורים לטיפול התזונתי או לדימוי הגוף.

דלקת וושט אאוזינופילית הינה הפרעה נדירה יחסית שרופאים מטפלים אינם נתקלים בה לעיתים קרובות. חוסר המודעות לקיומה עלול לעכב את האבחון הנכון במשך זמן מה ולעיתים אף במשך שנים. למרות חילוקי דעות קלים בנוגע לקריטריוני אבחון מסוימים, ברוב המקרים ניתן לאשר את האבחנה באמצעות ביופסיות.

בעבר נחשבו דלקת וושט אאוזינופילית והחזר קיבה-וושט למחלות נפרדות ושונות זו מזו, עד כדי כך שחלק ראשוני באבחון של EoE היה על ידי בדיקת תגובה לתרופות נוגדות הפרשת חומצה  (ממשפחת ה - PPI - proton pump inhibitors) כגון לוסק, לנטון או אומפרדקס וחולים אשר הגיבו היטב לטיפול נחשבו לחולי רפלוקס קיבתי-וושטי. כיום אנו יודעים כי בין ה- EoE והרפלוקס מתקיימים יחסי גומלין, וכי ישנם חולים אשר יגיבו לטיפול בתרופות ממשפחה זו גם בהעדר רפלוקס. בשנים האחרונות התגלו גם מנגנונים נוספים לפעילות ה - PPI בנוסף לדיכוי חומצה שיכולות להסביר תופעה זו.

הדרך הטובה ביותר להבטיח אבחון נכון ומהיר הינה שיתוף פעולה צמוד עם הצוות הרפואי.

גסטרואנטרולוגים מצוידים בידע מקיף על הטיפול בדלקת וושט אאוזינופילית, ובמקרים מסובכים או לא סטנדרטיים, יפנו את המטופל למרכזים המתמחים במחלה זו.

מטרת הטיפול במחלה היא כפולה: להקל על תסמיני המחלה (כמו קשיי בליעה) ולהפחית את הדלקת  ברירית הוושט.

אפשרויות טיפול עיקריות:

• טיפול תזונתי מבוקר.
• טיפול במעכבי משאבות פרוטונים (PPI).
• טיפול בסטרואידים מקומיים.
• טיפול ביולוגי המעכב ציטוקינים מרכזיים (שחקני מפתח) בתהליך הדלקתי.
• הרחבת ושט אנדוסקופית (בשילוב עם אחד מטיפולים הנ״ל).

*ההחלטה לגבי סוג הטיפול היא החלטה משותפת הן של הרופא והן של המטופל.

השיקולים בקבלת ההחלטה על שיטת הטיפול כוללים את רצון המטופל ואת יכולתו להתמיד בטיפול, וכן את סוג התסמינים שמהם הוא סובל במהלך המחלה הפעילה.

בעבר היה מקובל לשלוח את כל חולי ה- EoE לתבחיני אלרגיה. ההיגיון לכך היה שאם מחלת הושט מתנהגת כמו אלרגיות מסוגים אחרים כמו תגובת פריחה מיידית או קוצר נשימה לאחר אכילת מאכל מסויים (אלו נקראים תגובות המווכות IgE או תגובות אלרגיות מסוג I) אז ניתן יהיה לאתר את הגורם למחלה בעזרת אותם תבחיני אלרגיה (בדיקת דם מסוג RAST או תבחיני עור מהירים). אולם, בעשור האחרון התברר שבדיקות אלרגיה אלו אינן מדויקות עבור EoE  וישנם הרבה תבחינים חיוביים ושליליים כוזבים. הסיבה לכך היא שהדלקת ב- EoE  אינה מתווכת על ידי אותם נוגדני IgE כמו בתגובות מסוג I.

כיום השימוש העיקרי בתבחינים אלו נעשה ב:

• מקרים מסובכים בהם אין תגובה לטיפול הסטנדרטי
• מקרים בהם המטופל/הורים מבקשים שלא לתת תרופות, ודיאטות האלימינציה הרגילות אינן מאתרות את האלרגן האחראי ובכל זאת רוצים לנסות לאתרו.
• לפני החזרת מזונות להם היו בעבר תגובות או סמנים של רגישות. ישנם תיאורים בודדים של חולים אשר בזמן החזרת  מזונות לתפריט פיתחו אלרגיה עם תגובה מסוג I.

מאחר שדלקת ושט אאוזינופילית קשורה לעיתים קרובות לתגובה אלרגית למזונות מסוימים, שינוי תזונתי הוא הגישה היחידה המנסה לטפל בשורש הבעיה, תוך מטרה לזהות את המזונות המעוררים את הדלקת ולהימנע מהם. מצבם של חולים רבים עם EoE משתפר בעקבות טיפולים תזונתיים. בדרך כלל, מגבלות תזונתיות נקבעות בהתאם לגורמי האלרגיה הנפוצים באוכלוסייה. לאחר שיפור בתסמיני המחלה וירידה במספר האאוזינופילים בוושט, משחררים בהדרגה את המגבלות התזונתיות – בהתאם להנחיות הרופא ובליווי דיאטנית קלינית.

המטופלים נדרשים לעבור בדיקות אנדוסקופיה נוספות לצורך הערכת השפעת הדיאטה ותרופות על הוושט.

כיום, מתחלק הטיפול התרופתי בדלקת וושט אאוזינופילית ל-3 קבוצות עיקריות של תרופות: סטרואידים, תרופות נוגדות הפרשת חומצה ותרופות ביולוגיות.

מעכבי משאבות פרוטונים (PPI): אלו הן התרופות המוכרות לטיפול בצרבת ורפלוקס (כגון אומפרדקס, ניקסיום). בטיפול בדלקת ושט אאוזינופילית הן פועלות בשני מנגנונים: מפחתות את החזר החומצית מהקיבה לוושט הפגועה ובנסוף נמצא כי יש להן גם השפעה ישירה על הפחתת הדלקת האאוזינופילית. כ-50% מהמטופלים מגיבים היטב לטיפול זה.

סטרואידים לשימוש מקומי (ג'ורבזה): זהו טיפול אנטי דלקתי יעיל מאוד. בניגוד לסטרואידים הניטלים בכדורים ומשפיעים על כל הגוף, הטיפול ג'ורבזה מיועד לפעול ישירות על רירית הוושט.

טיפולים ביולוגיים: אלו הן תרופות חדשניות השמורות בדרך כלל למקרים שבהם טיפולים אחרים נכשלו. DUPIXENT היא התרופה הביולוגית היחדיה המאושרת לטיפול בדלקת ושט אאוזינופילית הפועלת על ידי חסימת מסלולים מרכזיים בתגובה האלרגית הגורמת למחלה. התרופה ניתנת בזריקה תת עורית ומציגה יעילות גבוהה בהפחתת הדלקת והקלה על קשיי הבליעה.

*רופאים וחוקרים פועלים לפיתוח שיטות חדשות לניטור ולאבחון, לצד פיתוח תרופות חדשות לטיפול במחלה.

עודכן לאחרונה: נובמבר 2025